<h1>רבינו ירוחם נכ"ג ח"ג</h1>
<h2>דף ו.</h2>
מעידין לאור הנר ולאור הלבנ' ומשיאין על פי בת קול ומעש' שעמד א' על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת והלכו ולא מצאו אותו אדם והשיאו את אשתו. וכן מעשה באיש אחד שאמר אני איש פלוני דממקו' פלוני נשכני נחש והריני מת והלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו ודוקא שראו לו דמות אדם לכל המעשים האלו וראו לו בבואה דבבואה דאי לאו הכי חיישינן שמא שד הוא פשוט ביבמות וכתוב בירושלמי דוקא בשדה אבל בעיר אין צריך בבואה. וכתב גאון דהאידנא לא בקיאינן בבואה דבבואה היכי הוי הילכך לא עבדינ' כההוא עובדא וכן כתב הרמ"ה.
<h2>דף יא:</h2>
אשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה אסורה לזה ולזה ותצא מזה ומזה וצריכה גט משניהם והבנים שהיו לה מהבעל השני הם ממזרים וגם מן הראשון אם בא עליה אח' שבא וילדה ממנו כי הולד ממזר מזה ומזה ואין בזה חלו' בין נשאת על פי בית דין בין על פי עצמה בין בעד אחד בין בשני עדים פשוט ועוד פשוט מן הראשון ממזר לגמרי ומותר בממזר' ומן השני ממזר גם כן לענין שאסור בבת ישראל ואסור בממזרת. וכל זה כשאנו מכירין אותו שזהו בעלה כדלקמן. עד א' נאמן לומר מת בעליך ונשאת על פיו וכן עד מפי עד ועד מפי אשה ומפי עבד ומפי שפחה פשוט.
